אמירים והגליל בראי ההיסטוריה

ההיסטוריה של אמירים שזורה עם ההיסטורי של הגליל ושל מדינת ישראל כמעט מיום הקמתה של המדינה. סיפור העולים מתימן שהגיעו לאמירים עוד בראשית שנות החמישים אך לא הצליחו להיקלט במקום בשל הקשיים ועברו לטעת שורש במקומות אחרים בארץ. אחריהם קבוצת העולים מצפון אפריקה שחיה באמירים מספר שנים וגם היא לא הצליחה להקלט במקום. ולבסוף, קומץ קטן של צמחונים –טבעונים, אולי תמהונים במונחים של אותם זמנים, שהצליח לעלות על האדמה ולהכות כאן בלב הגליל שורש, וברבות הימים להפוך את המקום הזה לפינת חמד, ובאמצעות הרבה דבקות ועבודה קשה, להפוך את אמירים לבירת התיירות הכפרית בגליל. כל אלה חוברים יחדיו לספר את סיפורה של ההתיישבות היהודית בגליל, על כל הקשיים ועל כל ההישגים שנלוו לה. הגליל, אשר היה מאז ומעולם אבן שואבת להתיישבות של אנשי רוח ומרכזים רוחניים כמו טבריה, מירון, ציפורי וחצור. אך בעת החדשה, הציבה המציאות המתהווה בארץ ישראל אתגרים חדשים בפני קברניטי היישוב, וההתיישבות בגליל הולידה את סוגי ההתיישבות החדשה כמו מושבים, קיבוצים וערים מודרניות חדשות. תנופת הבנייה המחודשת של הגליל, כללה גם בניית בתי כנסת, מרכזים קהילתיים, שרותים נלווים לענף התיירות הכפרית, כמו מסעדות, שמורות טבע  ואטרקציות תיירותיות רבות אחרות, ואפילו בתי אבות בצפון. בתי אבות שנבנו במקומות רבים בגליל כמו קיבוצים או ערים ועיירות בגליל,  נבנו כפרויקטים המיועדים לתת שרות חשוב גם לתושבי הגליל וגם לתושבי כלל המדינה המבקשים להעביר את שנות בגרותם בסביבה כפרית רגועה ושקטה, קרוב לטבע. צרכי הקהילה והריבוי של קהל דתי רב המגיע להקים את ביתו בגליל, הצריך בניית בתי כנסת רבים בכדי לתת מענה לצרכי התושבים המקומיים, אך גם לצרכים של אורחי הצימרים, חלקם מקרב הקהל הדתי. כיום הולך ולובש הגליל פנים חדשות, יישובים רבים חדשים צצים כפטריות אחרי הגשם על גבעות הגליל, ויישובים ותיקים הולכים ומתרחבים באמצעות "הרחבות" המיועדות למשוך לגליל דם חדש של אוכלוסיה איכותית המחפשת אורח חיים שונה מזה הקיים במרכזי הערים הסואנות במרכז.